ספטמבר 1967, שלושה חודשים מתום מלחמת ששת הימים. רותי פרמינגר (אז בת 13) וחבריה יוצאים לטייל באזור מגוריהם בשכונת ארנונה הירושלמית. "עברנו ליד שדה שבו הירדנים הפילו מטוס שלנו ששבריו היו פזורים בכל השדה", משחזרת רותי. "המקום היה מגודר בסרט לבן עם שלט "זהירות מוקשים" אבל לצד זאת הבחנו להפתעתנו במשפחה שלמה שהייתה בתוך השדה ושיחקה עם שברי המטוס. הפצירו בי להיכנס לשדה. בהתחלה לא רציתי כי פחדתי מסכנת המוקשים אבל לאחר לחץ חברתי השתכנעתי והתחלתי לצעוד אחריהם אל תוך השדה".
רצה הגורל ורותי הייתה האחרונה בחבורה שנכנסה לשדה. האחרונה, אך גם הראשונה והיחידה לעלות על המוקש הירדני. "רגל ימין שלי נקטעה כתוצאה מהפיצוץ ונפצעתי בחלקים נוספים בגופי, כך שדיממתי קשות".
"באותם ימים, כשאני בת 13 בלבד ומבינה שמעתה חיי השתנו ואני קטועת רגל, החל המאבק שלי למען נפגעי פעולות האיבה", היא מספרת. "צריך לזכור שחוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה נחקק רק בשנת 1970 כך שלא היו לי כל זכויות ונאלצנו לתבוע בזמנו את הביטוח הלאומי כדי שיכיר בי כקטועה הזקוקה לסיוע מהמדינה".
"בזמנו התייחסו לנכים ולקטועים בצורה קצת משפילה. המצב כיום שונה לחלוטין"
"בזמנו לא היו פרוטזות מתקדמות ממתכת, כמו שיש היום, ובבית החולים סיפקו לי פרוטזה מעץ מה שלא היה נוח, לא הייתה מודעות לשיקום פיזי או פסיכולוגי, כמו היום, ובמשך תקופה ארוכה היה לי קשה לצאת מהבית כי פחדתי ממוקשים. היה גם שלב, שבתור ילדה, חשבתי שהרגל תצמח בחזרה וכשזה לא קרה נשברתי. בכלל, נכים נחשבו לאוכלוסייה מודרת. היום לעומת זאת מטפלים בקטועים בעזרת פיזיותרפיה והידרו תרפיה וכל הכאבים האלה נמנעים מהם. אפשר לומר שהתייחסו לנכים ולקטועים בצורה קצת משפילה. המצב כיום שונה לחלוטין".
כיום, לקטועים יש זכויות רבות, והטבות שונות כשחלקם כלל לא מודעים לכך, לדוגמה תשלום מופחת בקופות חולים, זכאות לפרוטזה במקרה הצורך ,אביזרים שונים שנועדו לסייע בשיקום וניידות ועד לקצבאות שונות.
על רגל אחת: מילון המונחים המקוצר של קטועי הגפיים שאתם חייבים להכיר
ארגון "הצעד הבא" נוסדה בדיוק לשם כך: לסייע לקטועים בכל התחומים, כולל עזרה בירוקרטית, רגולטורית ומשפטית, וכאן בדיוק נכנסת רות לתמונה.
בשנים האחרונות היא משמשת כיועצת רגולטורית ומשפטית בארגון "הצעד הבא", הגוף המוביל והמקצועי המהווה בית לקטועי הגפיים בישראל. "למעלה מ-65 קטועים חדשים נוספו למצבת קטועי משרד הביטחון מאז ה-7 באוקטובר, רובם נפגעי קרבות 'חרבות ברזל' ומסיבת הנובה, היא אומרת. "מדובר על זינוק אדיר במספר הקטועים בישראל בפרק זמן כה קצר, ויתר על כן מדובר על קטועים בעלי קטיעות מורכבות ומאתגרות".
על רקע דברים אלו, יצא לאחרונה מפעל הפיס בפרויקט "עמית מלווה", בשיתוף ארגון "הצעד הבא" שמטרתו ללוות את הקטועים החדשים ביום שאחרי. במסגרת הפרויקט, כל קטוע חדש ילווה בקטוע ותיק, שיעזור לו במסע המאתגר שמחכה לו.
בזכות הפרויקט יסייעו מפעל הפיס והצעד הבא לעוד כ-50 קטועי גפיים חדשים במהלך שנת 2024.
העמיתים יסייעו לקטועים החדשים בכל התחומים - כולל ההתמודדות מול גופי הבירוקרטיה השונים.
בסה"כ חיים כיום בישראל בין 30 ל-35 אלף קטועים, חלקם חסרי גפה אחת, חלקם חסרי שתיים ואף יותר.
בעקבות אירועי ה- 7 באוקטובר התרגלנו לשמוע בעיקר על קטועי טראומה ממאורעות הטבח והמלחמה אך למעשה זהו רק חלק אחד מהקטועים, היתר הם קטועי תאונות שונות (דרכים, עבודה וכיו"ב) וקטועי מחלות, בעיקר חולי סוכרת ומחלות כלי דם. בשונה מחולים במחלות אחרות, לקטועים בכל קטגוריה יש אפיונים משלהם וגופים נפרדים המלווים אותם. כך, קטועים שנפגעו במהלך שירות בטחוני או אזרחים נפגעי פעולות איבה מקבלים מענה ממשרד הביטחון, בעוד שקטועים כתוצאה מתאונות דרכים או תאונות עבודה מקבלים מענה מחברות הביטוח (דרך הפוליסות בהן הם מבוטחים) וקטועי מחלות מקבלים מענה מהביטוח הלאומי.
חלק גדול מהקטועים זכאים בנוסף גם לשיקום מקצועי, שניתן לקטועים בעלי 20% נכות רפואית לפחות שטרם הגיעו לגיל פרישה, ושיכולים לחזור לשוק העבודה למרות הקטיעה אך לא במקצועם הנוכחי.
"יש למעשה מעין דירוג שבו קטועי צה"ל ופעולות איבה (בין אם הקטיעה אירעה בארץ או בחו"ל) מקבלים את מלוא הזכויות ממשרד הביטחון, אחריהם קטועי מחלות שממצים את זכויותיהם מול הביטוח הלאומי, ולבסוף קטועי תאונות דרכים", מסבירה פרמינגר. "אני למשל מוכרת כנפגעת פעולות איבה כך שהגוף מולו אני מתנהלת הוא משרד הביטחון".
השינוי הגדול של היחס מהמדינה אחרי ה-7 באוקטובר
"המדינה מעניקה את מירב התמיכה שהיא יכולה לתת לקטועים החדשים. יש תחושה של 'בואו ניתן להם הפיצוי הגדול ביותר על מה שהם עברו והקריבו עבור המדינה'. למעשה ההשפעה מגיעה לכל התחומים כולל בתחום ההסברתי. פתאום כולם מבינים מה זה קטוע ואפילו רואים את הקטועים בפרסומות וברשתות החברתיות. הם לא מתביישים לחשוף את הגדמים שלהם כך שנושא הקטיעות עבר לקדמת הבמה".
"אנו פועלים להגיע לכל קטוע וקטועה ולהסביר להם מה הזכויות שלהם, הן מבחינת התותבות השונות, הן מבחינת טיפולים בארץ או בחו"ל והן בשאר מישורי החיים. מתחילת המלחמה הצמדנו מלווים שהם קטועים בעצמם לכל קטוע חדש, הטלפונים שלנו זמינים לכולם ואנחנו מלווים אותם בכל השלבים ובכל הנושאים שהם רוצים וצריכים", מספרת פרמינגר. "אנחנו מכירים במצבים המאוד מיוחדים של קטועים עם קטיעות מסובכות כתוצאה מהמלחמה, וממצים את זכויותיהם לעניין תותבות מורכבות של ידיים ורגליים ונמצאים בקשר עם המכונים המתקדמים ביותר בחו"ל העוסקים בתחום ספציפי זה. במידה וקטוע זקוק לטיפול בחו"ל אנו מקלים עליו את ההגעה לשם ולעיתים אף מממנים את שהותו".
למידע נוסף ומעמיק באתר הצעד הבא>>
כל המידע לנפגעי גפיים בפעולות האיבה נמצא כאן>>
רוצים לקרוא עוד סיפורים מרגשים ולקבל מידע נוסף על הזכויות השונות? היכנסו למתחם התוכן המיוחד של פרויקט עמית מלווה>>