דמיינו לרגע עולם שבו כל צעד הוא מאבק וכל תנועה היא כאב בלתי נסבל. עולם שבו החלומות שלכם נראים רחוקים מתמיד. זה היה העולם של רותם שדות, צעירה בת 25 מרעננה, שתאונת דרכים אכזרית גזלה ממנה לא רק את בריאותה, אלא גם את התקווה לעתיד. אבל אז הגיע פרויקט "עמית מלווה" של מפעל הפיס בשיתוף ארגון "הצעד הבא", ופתאום, בתוך הכאב והבלבול, רותם גילתה משהו מדהים. היא כבר לא לבד במסע הזה.
כשהגוף בוגד, והנפש מנצחת
לפני שלוש שנים, רותם נדרסה וסבלה מפציעה קשה בקרסול. "הקרסול שלי התרסק", היא מספרת, "אבל הגרוע מכל היה עדיין לפניי." בעקבות הפציעה, התפרצה אצלה מחלת ה-CRPS (Complex Regional Pain Syndrome). רותם מתארת: "לקח חצי שנה עד שאובחנתי. חוויתי תחושות של שריפה, עקצוצים, וכאבי תופת. המצב הידרדר והמחלה עלתה עד הברך".
CRPS היא תסמונת כאב כרונית, המתאפיינת בכאב עז, שינויים בצבע העור, נפיחות, ושינויי טמפרטורה באזור הפגוע. למרות טיפולים רבים, מצבה של רותם המשיך להידרדר. "ניסיתי הכל," היא אומרת, "מקנאביס רפואי ועד סוגים שונים של תרופות. אבל הרגל לא הגיבה. היא פשוט לא תפקדה."
הגרוע מכל הגיע כאשר נוצר זיהום ונמק, מה שהוביל להחלטה הקשה לבצע קטיעה מעל הברך. "בהתחלה חשבתי שאלו שטפי דם או המחלה," רותם משחזרת, "כי לא היה חום, רק ראו סימנים בבדיקת הדם. ואז אשפזו אותי והחליטו לקטוע".
אור בקצה המנהרה
בדיוק ברגעים הקשים הללו, נכנס לתמונה פרויקט "עמית מלווה". הפרויקט, שמטרתו לחבר בין קטועי גפיים ותיקים לחדשים, העניק לרותם שתי מלוות - רוני ומורן.
רוני, שרותם הכירה דרך טיקטוק עוד לפני הקטיעה, הייתה שם עבורה ברגעים הקשים ביותר. "דיברנו הרבה בטלפון", רותם מספרת, "ורוני הבטיחה לבוא לפגוש אותי אחרי הקטיעה".
מורן, המלווה השנייה, הגיעה ברגע קריטי - כשרותם הייתה צריכה להתקלח בפעם הראשונה אחרי הניתוח. "אם מורן לא הייתה מגיעה, לא הייתי מתקלחת", רותם מודה. "נכנסתי לפחדים בגלל הדפוסים של המחלה. אמא שלי והאחות בבית החולים לא ידעו איך לדבר איתי בכלל. למזלי מורן הגיעה ועזרה לי. היא שינתה לי משהו בחשיבה".
על רגל אחת: מילון המונחים המקוצר של קטועי הגפיים שאתם חייבים להכיר
צעדים ראשונים לעתיד חדש
כעת, פחות מחודש אחרי הקטיעה, רותם כבר מתכוננת לקבל את התותבת שלה. "ב-24.6 יש ועדה", היא מספרת בהתרגשות, "ובדרך כלל שבוע אחרי מקבלים תותבת".
למרות האתגרים, רותם מפגינה אופטימיות מעוררת השראה. "מהרגע שאני זוכרת אחרי הניתוח, הדבר היחיד שרציתי זה לקום מהמיטה", היא מספרת. "למרות ההוראות לשכב 24 שעות, אחרי 12 שעות כבר עשיתי אימון קרב מגע. לא כאב לי. הרגשתי הקלה, משוחררת, בן אדם חדש שעכשיו יכול לעשות הכל. עם הרגל הייתי כמו בכלוב. ממש שמחתי להיפטר מהרגל. לפני הקטיעה הייתי בן אדם סובל ועצבני והיום חזרתי להיות רותם".
קהילה תומכת ומחבקת
פרויקט "עמית מלווה" לא רק מספק תמיכה אישית, אלא גם יוצר קהילה תומכת לקטועי גפיים. רותם מספרת על מפגש צעירים שבו נהנתה להכיר חברים צעירים נוספים במצבה. "זו תחושת שייכות," היא אומרת, "זה סוג של בית שני".
רותם גם משתמשת בטיקטוק כדי לשתף את החוויות שלה ולעזור לקטועים חדשים. "אני מעלה המון מהחוויות שלי לטיקטוק", היא מסבירה, "כדי לעזור לקטועים חדשים. אני שמחה שמפעל הפיס החליט לתמוך בפרויקט הזה, ואולי גם אני אוכל להיות עמית מלווה של קטוע חדש בקרוב, ולעזור לכמה שיותר אנשים".
מבט לעתיד
פרויקט "עמית מלווה" הוכיח את עצמו כחיוני במיוחד בתקופה האחרונה, עם הצטרפותם של עשרות קטועי גפיים חדשים בעקבות מלחמת חרבות ברזל. "אני פוגשת המון חיילים בתל השומר", רותם מציינת.
למרות האתגרים, רותם ממשיכה לחלום ולשאוף גבוה. היא מספרת בגאווה על תחביב חדש שאימצה: "אני רוכבת בולדרום, שזה סוג חדש של רכיבת אופניים. אלה אופניים רגילים עליהם אני רוכבת רק עם רגל אחת".
סיפורה של רותם מדגיש את החשיבות העצומה של תמיכה, קהילה, והבנה בתהליך ההחלמה והשיקום של קטועי גפיים. הפרויקט מספק לא רק עזרה מעשית, אלא גם תקווה ותחושת שייכות לאלו שמתמודדים עם אתגרים דומים.
"זו זכות להיות חלק מהקהילה של הקטועים", רותם מסכמת, "הדאגה אחד לשני היא משהו שמחמם את הלב. זה ארגון מציל חיים".
רוצים לקרוא עוד סיפורים מרגשים ולקבל מידע נוסף על הזכויות השונות? היכנסו למתחם התוכן המיוחד של פרויקט עמית מלווה>>