מפעל הפיס בשיתוף ארגון "הצעד הבא" מפעילים את פרויקט "עמית מלווה", במסגרתו קטועי גפיים "ותיקים" חונכים קטועי גפיים שזה עתה החלו להתרגל לפציעתם במהלך שלבי השיקום הראשוניים. החיבור בין החונך לחניך נעשה לרוב דרך מכנים משותפים בין השניים: פציעה או התמודדויות פיזיות בנסיבות דומות, תחומי עניין משותפים.
החונך מלווה את החניך בשלבים הראשונים בחזרה לעולם שמחוץ לבית החולים, בפן הפיזי, הרגשי והביורוקרטי. זכינו לדבר עם שני חונכים מיוחדים במיוחד שלוקחים חלק בפרויקט המרגש הזה: יוליה גורדיצ'וק, שזה עתה ייצגה את ישראל כשחיינית במשחקים הפראלימפיים בפריז, ונחמן בלולו, שזכה לא מזמן בתואר אלוף העולם בגלישת גלים פראלימפית.
על רגל אחת: מילון המונחים המקוצר של קטועי הגפיים שאתם חייבים להכיר
"אני פה כדי להוכיח שכל אחד יכול לעשות ספורט", מודיעה יוליה גורדיצ'וק. "נולדתי עם מום שפגע בגדילה בעצמות שלי. עברתי קטיעה מתחת לברך כדי שתהיה לי את האופציה להתנייד בפרוטזה בעתיד כשאגדל. בגלל שהפעלתי יותר מדי לחץ על הרגל ה'בריאה' שלי, התפתחה אצלי עקמת ולכן התחלתי לשחות".
"מאז, השחייה הייתה ה'בועה' שלי. מקום שבו אני מרגישה הכי אני והכי בבית. במים לא היה לי שום דבר להסתיר, לא היה לי ממה ולברוח: בבריכה הייתי שוחה בלי הפרוטזה ועובדת רק עם מה שיש", היא מספרת.
אצל הגלשן נחמן בלולו הסיפור קצת אחר. "זה היה יום שבת. הלכתי בשדה. עליתי בגבעה. רציתי לשבת על ספה. וידעתי שבתקופה הזאת יש מלא נחשים. הפכתי את הספה כדי לוודא שאין עליה נחשים. גיליתי כוורת ענקית של דבורים שהתחילו לרדוף אחרי", הוא מספר. "אני קופץ את הגבעההקטנה הזאת לאיזו חפירה של טרקטור, מתעקמת לי כל כף הרגל שעולה לי לכיוון הברך, אני נלחם עם הדבורים, מיישר את הרגל חזרה למקום, מנסה לעמוד עליה, היא עפה קדימה, תופס את הרגל וגורר את עצמי 200 מטר החוצה כדי שיזמינו לי אמבולנס, כשיצאתי מהניתוח הרופא אמר לי שניסו לקטוע לי את הרגל, אבל הוא הציל אותה. אמרתי לו תודה, אבל אחרי שנה קטענו אותה עקב CRPS, תסמונת של כאב כרוני שהתפתחה ברגל".
בניגוד ליוליה, נחמן בשלב הזה כבר היה גולש ותיק. "אני גולש מאז 1984, ואחרי הקטיעה זאת הייתה המטרה הראשונה שלי - לחזור לגלוש. ראיתי באינטרנט אנשים עושים דברים עם פרוטזה, ידעתי שאני הולך לגלוש כמו שידעתי שאני עומד לחזור לשתותמים".
מה האקס פקטור שבזכותו יכולת לחזור לגלוש ועוד להצטיין בזה?
"אני הייתי גולש לפני ולכן הראש שלי גולש אוטומט רגיל והגוף עובד כמו שצריך. זה יתרון. אני לא מתייאש. עברתי המון בחיים. הייתה לי ילדות קשה, הים והכדורגל הצילו אותי. עבורי הגלישה זה לא ספורט, זה דרך חיים. כשאתה גולש אין כלום בראש. זה הקטע. כשאתה על גל אתה נקי מהעולם. זה אתה והקדוש ברוך הוא, הטבע והים".
"כשנכנסתי לגלוש בפעם הראשונה מאז שנקטעה לי הרגל, הגוף והראש ידעו לקרוא את הים בדיוק כמו שצריך. נכנסתי לגל כמו שצריך, אבל הגוף לא עשה את מה שצריך לעשות", מסביר נחמן. "הרגל לא יושבת. אני נופל כמו איזה מתחיל. יוצא, בוכה. היו ימים בשנה הראשונה, ישבתי והתפללתי לקדוש ברוך הוא שלא יהיו גלים, למה המוח רוצה לגלוש. יש דודא לגלוש. ואם יש גלים אני הולך וחוזר מתאכזב. וזה היה הכי קשה לי. אני אחד שעושה מסטיק מהגל, ואז הגל עשה ממני עכשיו מסטיק".
עם האהבה לתחום באה ההתמדה, ואיתה באה ההצטיינות. במקביל לשחייה, יוליה מלמדת חינוך גופני בבית ספר לחינוך מיוחד: "זה היה אחד הרגעים שבהם החלטתי שלא אכפת לי מהמכשולים", היא מספרת בגאווה. "לא יודעת להגיד אם זה דרבן אותי, אבל מאוד אירוני לראות שהמורה לחינוך גופני היא עם מוגבלות פיזית. ולפעמים זה דווקא מאוד מדרבן את הכיתות בהן אני מלמדת".
איך היו עבורך המשחקים הפראלימפיים?
"זו הייתה חוויה שקשה להסביר במילים. זאת הייתה הפעם השנייה שלי במשחקים, והיא הייתה מרגשת בדיוק כמו הראשונה. הרגשתי שאני בטופ העולמי, ושכל האנשים סביבי הם ספורטאים ברמה עולמית - זה היה מדהים. וכמובן, הכבוד בזכות לייצג את הדגל שלנו ואת מדינת ישראל, זה מעל ומעבר".
"בטוקיו ב-2020 היה לא קל, הייתה קורונה, והאולימפיאדה נדחתה בשנה. בנוסף, במקצה הראשון שהתחרתי בו, 400 חתירה, לא הצלחתי לעלות לגמר, למרות שזה המקצה שאני חזקה בו. אבל שבוע אחרי, במקצה 100 מטר פרפר, כן הצלחתי, וזה הישג גדול מאוד. הצלחתי להשיג את מה שעבדתי עליו כל כך הרבה זמן. עבדתי כל כך הרבה שנים, בשביל הדקה האחת הזאת, והרגשתי שהכל היה שווה את זה".
"הגוף שלי לא יודע מה זה 'לא יכולה'", מבהירה יוליה. "נולדתי ככה, ולכן מהיום הראשון אני יכולה לעשות הכל. מטוקיו יצאתי בתחושת ניצחון כי לא ויתרתי ועשיתי הכל גם בשביל עצמי וגם בשביל המדינה שלי. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא, אבל זה כל הקטע בספורט".
נחמן לא השתתף במשחקים הפראלימפיים שבפריז, מסיבה אחת פשוטה: לא נערך בהם מקצה גלישת גלים. עם זאת, ממש לפני כשבוע זכה בתואר אלוף העולם בתחרות הגלישה הפראלימפית שנערכה בחוף אושנסייד שבקליפורניה. זו הייתה התחרות הרביעית שנערכה באותה השנה, והזוכה היה צריך לנצח בשלוש מתוכן כדי להבטיח את המקום הראשון. נחמן נעדר מאחת התחרויות, ולכן היה חייב לנצח בכל שלוש התחרויות שהשתתף בהן. וכך היה. "כבר שנתיים מסיים את הסבב הזה מקום שני ולא מצליח לקחת ראשון".
ואיך הרגשת כשהבנת שאתה במקום הראשון?
"בכיתי איזה רבע שעה, עשרים דקות", מודה נחמן. "אפילו עכשיו כשאני מדבר איתך ואני חושב על זה אני מתרגש קצת ועומדות לי השיערות בידיים".
"הגלישה היום הרבה יותר מרגשת אותי", מודה נחמן. "ספורטאי פראלימפי מתאמץ פי כמה וכמה כדי להגיע לרמה של ספורטאי לא-מוגבל, בשביל לעשות את הביצועים שאני עושה היום, אני מתאמץ פי 200 מגולש שעושה את הביצועים שלי".
נחמן ויוליה הצטרפו לפרויקט "עמית מלווה" כחונכים. "התחלתי את הקשר שלי עם קרינה דרצ'וב כשנפצעה במלחמת חרבות ברזל, בבית חולים רמב"ם כשהיא עוד הייתה מאושפזת", אומרת יוליה. "בתחילת הדרך של הקטיעה. התחלנו להיפגש ולדבר על נושאים יום יומיים ועל קשיים של קטועים, קשיים של להתחיל חיים חדשים והקשיים של התגובה של החברה על אנשים קטועים ומה אפשר לעשות עם זה. הפרויקט הזה מאד חשוב כדי להראות לקטועים אחרים שהחיים לא נעצרו ויש לאן עוד להמשיך הלאה והחיים ממשיכים ומשתפרים".
"כשהתחלתי את החיים שלי בתור קטוע, בחצי השנה הראשונה לא היה אף אחד. לא ידעתי כלום. היום עם פרויקט עמית מלווה, הקטוע החדש מקבל ליווי והכוונה וגם אוזן קשבת נפשית לדברים שהוא לא חשב שהוא אי פעם יצטרך לשאול. אנחנו הרי כבר עברנו את זה. זה עוזר המון. למה שהם ילמדו על הבשר שלהם אם אפשר ללמוד על הבשר שלי? אני כבר למדתי. 'עמית מלווה' עוזר לך לעשות פחות טעויות בדרך ולקבל יותר דברים שמגיעים לך גם מהמדינה וגם מעצמך".
על רגל אחת: מילון המונחים המקוצר של קטועי הגפיים שאתם חייבים להכיר
רוצים לקרוא עוד סיפורים מרגשים ולקבל מידע נוסף על הזכויות השונות? היכנסו למתחם התוכן המיוחד של פרויקט עמית מלווה>>