בשבת של ה-7 באוקטובר 2023, כשהשמש בדיוק עלתה, איש לא יכול היה לדמיין את הזוועה שתתרחש בעוד מספר שעות. מה שהחל כבוקר שגרתי של שבת, הפך במהרה לאחד הימים האפלים והקשים ביותר בתולדות מדינת ישראל. מתקפת טרור חסרת תקדים של ארגון החמאס הובילה למותם של למעלה מ-1,200 אזרחים וחיילים, ולחטיפתם של מאות אחרים. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מצאה את עצמה ישראל בעיצומו של מאבק קיומי, כשאלפי פצועים נזקקו לטיפול רפואי דחוף ולשיקום ממושך.
בתוך הכאוס והאימה, התגלתה עוצמתה של החברה הישראלית. ארגונים כמו "הצעד הבא", בשיתוף עם מפעל הפיס, התגייסו מיד כדי לסייע לנפגעים ולמשפחותיהם. פרויקט "עמית מלווה" הוקם במהירות כדי לתת מענה לצורך הדחוף בליווי ותמיכה לקטועי גפיים חדשים, שמספרם עלה באופן דרמטי בעקבות המלחמה.
היום, שנה לאחר אותם אירועים טרגיים, אנו מביטים אחורה ומספרים את סיפוריהם של אלו שחייהם השתנו לנצח, אך בחרו להמשיך קדימה בגבורה ובנחישות. סיפורים אלה, של אזרחים וחיילים כאחד, מהווים עדות חיה לכוח הרצון האנושי ולרוח הישראלית הבלתי נשברת.
הלם ושיקום: המערכת הרפואית מתגייסת
עם התפשטות החדשות על המתקפה בדרום הארץ, המערכת הרפואית בישראל נכנסה במהירות למצב חירום. בתי חולים ברחבי המדינה החלו להתכונן לקליטת מספר חסר תקדים של נפגעים, כולל פצועים קשה וקטועי גפיים. צוותים רפואיים גויסו, מחלקות אורגנו מחדש, וציוד חירום הוכן. התגייסות זו הייתה קריטית להצלת חיים ולתחילת תהליך השיקום הארוך של הנפגעים.
ד"ר אנדראה בוק, פסיכולוגית שיקומית מומחית בשיבא תל השומר, תיארה בעבר את השינוי הדרמטי שחל במחלקות האורתופדיה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. לדבריה, המחלקות קיבלו מסה אדירה של למעלה מ-65 קטועים חדשים ממסיבת הנובה ומהקרבות בעזה, מה שהיווה זינוק אדיר במספר הקטועים בישראל בפרק זמן קצר.
סיפורי גבורה: משדה הקרב לשיקום
בן ובת זוגו גלי: ממסיבת הנובה לניצחון על הטרגדיה
בן בנימין, צעיר מלא חיים ושחקן כדורגל, הגיע למסיבת הנובה יחד עם בת זוגו גלי, אחיו וחברים נוספים בליל ה-7 באוקטובר. מה שהחל כלילה של חגיגות, הפך לסיוט בלתי נתפס. הם הגיעו למסיבה סביב השעה 1:45 ונשארו עד 6:30 בבוקר, כשהחלו ליפול הטילים הראשונים.
כשהחליטו לעזוב, הם נתקלו בשוטר שהורה להם להיכנס למיגונית. בתוך דקות ספורות, החלו להישמע יריות מחוץ למיגונית, ואז הגיעו הרימונים. בן זוכר בבירור כיצד ראה רימון נופל בין רגלי האנשים במיגונית. הפיצוץ גרם לפציעות קשות, ובן מצא את עצמו ואת גלי פצועים קשה, ללא רגליים.
ברגעים הקשים שלאחר הפיצוץ, בן התקשר לדודו ולאחיו, מודיע להם על מצבם הקשה. הוא היה בטוח שהם הולכים למות. למרבה המזל, הסיפור של בן וגלי הסתיים בנס. למרות הפציעות הקשות, בן וגלי שרדו. "כשהתעוררתי מהניתוח, פתאום ראיתי את גלי. הרמתי את היד ונופפתי לה, ומאז אנחנו לא נפרדים," מספר בן בחיוך.
לוחם גולני שלא ויתר
נועם בן שלוש, לוחם גולני, מצא את עצמו בלב הקרב ב-7 באוקטובר. לאחר לילה של שמירה בבסיס הסמוך לקיבוץ עלומים, נועם ויחידתו הוזעקו לפעולה עם תחילת מטחי הרקטות. בדרכם לקיבוץ, הם נתקלו ב-40 מחבלים, כשהם רק חמישה לוחמים.
בקרב עז שהתפתח, נועם הצליח להרוג מחבל שכיוון את נשקו אל המ"מ שלו. אולם, כשהמחבל נפל, הוא שחרר צרור שפגע בנועם בשלושה מקומות: ברגל, מתחת לרגל, ובצוואר. למרות פציעתו הקשה, נועם המשיך להילחם ברוחו. הוא שכב דומם במשך שעתיים וחצי, מנסה לעצור את הדימום בכוחות עצמו, עד שפונה.
"אין פה עניין של פחד ממוות", שיתף נועם, שלקח חלק בפרויקט עמית מלווה, שם הכיר את גל גומא, גם הוא קטוע רגל, ובין השניים נרקם קשר מיוחד. "יש רעל בעיניים ואמרתי לעצמי שעד שאני לא הורג את כל המחבלים אני לא מפסיק".
מאובדן לתקווה
אבידע בכר, חקלאי מקיבוץ בארי, חווה טרגדיה כפולה ב-7 באוקטובר. הוא איבד את אשתו האהובה דנה ואת בנו כרמל בן ה-15 בהתקפה על ביתם. המשפחה הייתה נצורה בממ"ד במשך שעות ארוכות, עד שהמחבלים פרצו פנימה. אבידע נפצע קשה ואיבד את רגלו, בעוד בתו הדר נפצעה קל.
למרות האובדן הכבד, אבידע, שהעביר חלק גדול מהשיקום שלו לצד עופר שטל במסגרת פרויקט עמית מלווה, בחר להתמקד בחיוב. הוא מדבר על הצורך לייצר לעצמו מנטרות, כמו התקווה של אשתו שיהיו לו חיים טובים. "אם יש דבר אחד שצריך לעשות זה להגיד תודה על מה שיש", הוא אומר. "קיבלתי 32 שנה מדהימות עם דנה אשתי ועם כרמל 15 שנה מדהימות".
הלוחם שמצא משמעות בפציעה
שלום שטרית, לוחם נוסף בצוות המרגמות, חווה את בוקר ה-7 באוקטובר בעוצמה רבה. התעורר לקול אזעקות, הוא מצא את עצמו במהרה בתוך קרב פנים אל פנים עם מחבלים שחדרו למוצב.
בקרב דרמטי, שלום הצליח להרוג מחבל שהיה במרחק של שני מטרים ממנו, אך נפצע מירי של מחבל נוסף. למרות פציעתו, הוא המשיך להילחם, אפילו כששכב פצוע בשלולית דמו. הוא הצליח להרוג מחבל נוסף שחדר לעמדה, תוך שהוא מתגבר על הכאב והפחד.
"הרגשתי כאב, אבל המוח לא ייחס לזה חשיבות", סיפר שלום, שזכה לליווי צמוד של מנכ"ל הצעד הבא רונן ליטבק במהלך הפרויקט המיוחד. "הייתי בתחושת הישרדות מטורפת. הרגשתי שאני רוצה לשרוד".
תקווה ושיקום: המסע המשותף
ארגון "הצעד הבא", בשיתוף עם מפעל הפיס, יצא בפרויקט "עמית מלווה" שמטרתו ללוות את הקטועים החדשים ביום שאחרי. רונן ליטבק, מנכ"ל "הצעד הבא", מספר: "אני זוכר שביום הרביעי למלחמה יצאנו לסורוקה והיה שם כאוס מוחלט. סרקנו את בית החולים, מחלקה מחלקה, חדר חדר, כדי למצוא את כל הקטועים".
ומה הלאה?
שנה לאחר אותו יום גורלי, המספרים מדברים בעד עצמם: קהילת "הצעד הבא" מונה כיום למעלה מ-1,200 קטועים ממגזרים שונים. 73% מהם קטועי רגל, 15% קטועי יד ו-12% קטועים ביותר מגפה אחת. הרוב המוחלט של הקטועים הם גברים (74% לעומת 26% נשים), כאשר 32% מהקטועים הם בגילאי 31-50, ו-29% בגילאי 51-65.
אך מעבר למספרים, ישנם סיפורי אנוש מרגשים של כוח רצון, תקווה ושיקום. כפי שבן בנימין מסכם: "לא להקשיב לאנשים אחרים. אמרו לי שאני לא יכול לעשות הרבה דברים שאני כן יכול לעשות. אין דבר העומד בפני הרצון".
שנה לאחר הטרגדיה, ישראל זוכרת את הנופלים, מחבקת את הפצועים, ומביטה קדימה בתקווה ובנחישות. סיפורי הגבורה והשיקום של הפצועים מהווים עדות חיה לחוסנה של החברה הישראלית ולכוחו של הרוח האנושית.
רוצים לקרוא עוד סיפורים מרגשים ולקבל מידע נוסף על הזכויות השונות? היכנסו למתחם התוכן המיוחד של פרויקט עמית מלווה>>