הכל התחיל לפני שש שנים. כאבי בטן ונפיחות הובילו את יובל, אז בן 49, לקופת חולים. האבחנה הייתה קשה: אי ספיקת כליות. מאותו רגע חייו החלו לסוב סביב טיפולי דיאליזה - שלוש פעמים בשבוע, טיפולים מתישים שלא השאירו לו אנרגיה לכלום.
אך זו הייתה רק ההתחלה. בעקבות סיבוכי סכרת, הרופאים נאלצו לקטוע את רגלו האחת. שלושה חודשים לאחר מכן, נקטעה גם רגלו השנייה. בין שתי הקטיעות, בת זוגו של 16 שנים עזבה אותו. "החיים נראו כמו בור שחור", הוא משחזר.
"צפיתי בחתונה בזום"
נקודת השפל הגיעה בחתונת בתו. "ליוויתי אותה עד האולם, ושם נפרדתי ממנה", הוא מספר. "צפיתי בחתונה בזום". למחרת החתונה עבר השתלת כליה, ולא רצה להסתכן בהידבקות שתסכן את הניתוח.
השתלת הכליה הייתה נקודת המפנה. "זה כמו מטה קסם", הוא אומר. "פתאום אתה חוזר לחיים, הכל נפתח ואתה רואה עתיד". רק אז, כשהאנרגיה חזרה אליו, התחיל ללמוד ללכת מחדש. "כמו ילד שלומד הכל מהתחלה", הוא מתאר.
לפני שנה וחצי הגיע יובל לעמותת הצעד הבא לכיוון פרוטזות. "הם קיבלו אותי בחיבוק, חיבוק שכל כך הייתי צריך", הוא נזכר. היום הוא פעיל בחמש קבוצות שונות של העמותה - מרכיבת אופניים ועד שחייה. אבל הפעילות המשמעותית ביותר עבורו היא פרויקט "עמית מלווה".
"אחרי ניתוח קטיעה יש בלבול גדול, כעס, קושי להתמודד", הוא מסביר. "התפקיד שלנו כעמיתים מלווים הוא להפיח תקווה, להראות שיש אור בקצה המנהרה. להזכיר שיש מעטפת, שיש מי שמבין אותך, מי שכבר הצליח להתגבר על הקושי".
המפגש המרגש בבית החולים
את הכוח שלו להעניק תקווה לאחרים מדגים יובל בליווי האישי שהוא מעניק לשאול, קטוע רגליים טרי שפגש בבית החולים. "באותו רגע שנכנסתי לחדר שלו ידעתי שאני אהיה שם בשבילו לכל דבר", הוא מספר. שאול, שעבר קטיעה בעקבות חיידק טורף ונאלץ להתמודד גם עם טיפולי דיאליזה, מזכיר ליובל את עצמו. "אני הדוגמא של שאול לכך שיש חיים אחרי המשבר הגדול הזה", אומר יובל. "ולא רק אני מחזק את שאול - שאול מחזק אותי בכך שהוא נותן לי לעזור לו".
את המסר האופטימי שלו יובל מוכיח במעשים. ביום הולדתו האחרון ביצע צניחה חופשית. "צריך לחיות את החיים", הוא אומר בלהט, "ללכת להצגות, לצאת לבלות. אסור להפסיק לחיות! ממשיכים את החיים ובגדול!"
רוצים לקרוא עוד סיפורים מרגשים ולקבל מידע נוסף על הזכויות השונות? היכנסו למתחם התוכן המיוחד של פרויקט עמית מלווה>>