קשר של גורל: איך הפכה פציעה קשה לחברות יוצאת דופן?

במסגרת פרויקט "עמית מלווה" בשיתוף מפעל הפיס וארגון "הצעד הבא" פגשנו את צחי ליבוביץ, שמלווה קטועי רגל חדשים בדרכם חזרה לחיים, ואת קובי ג'רבי, שהפך מחניך לחבר אמת

"התעוררתי יום אחד ב-2012, והשוק שלי היה נפוח," משחזר צחי ליבוביץ, בן 49, את תחילתה של הדרמה שהובילה לקטיעת רגלו. "אחרי חודשים של בדיקות גילו שמדובר בחיידק קטלני. הייתי בן 36, באמצע החיים, עם בת זוג, והבנתי שאם לא אוותר על הרגל - אאלץ לוותר על החיים."

השנתיים הראשונות היו סיוט של ממש. "לא הכרתי אף קטוע רגל, לא היה לי את מי לשאול או להתייעץ איתו," הוא נזכר. "היום, אחרי ה-7 באוקטובר, קטועי רגל הם חלק מהנוף הציבורי. בזמני הרגשתי כמו עוף מוזר."

את קובי ג'רבי, קבלן בניין שנפצע בתאונת עבודה, פגש צחי במסגרת פרויקט "עמית מלווה" של מפעל הפיס וארגון "הצעד הבא". "בהתחלה הוא לא היה בעניין," צחי מחייך. "חשוב לא ללחוץ בשלב הזה, כי האדם נמצא במקום נפשי מורכב. הכל השתנה כשהוא ראה אותי בפעם הראשונה ביום חשיפה בבית החולים - כשקטוע חדש רואה קטוע ותיק מתנהל בעולם, זה נותן השראה."

מה שהחל כליווי מקצועי הפך לחברות עמוקה. "אני מכיר את המשפחה שלו, הבן שלי חבר של הבן שלו," מספר צחי. "ליוויתי אותו בוועדות, אנחנו רוכבים יחד, שוחים יחד, ולפעמים סתם נפגשים לבירה בחוף בנתניה."

"הדברים שהכי הטרידו את קובי היו קשורים להורות," מגלה צחי. "לימדתי אותו איך להרים ילד על הידיים עם פרוטזה, איך להתמודד עם מבטים בבית הספר של הילדים, ואיך להפוך את הרגל התותבת למשהו נורמלי - לא להתבייש, להזמין ילדים לשאול שאלות, להראות להם את 'הרגל הרובוטית המיוחדת'."

היום, צחי הוא פעיל מרכזי בעמותת "הצעד הבא" ומלווה קטועים חדשים בדרכם חזרה לחיים. "העמותה היא משפחה שנייה בשבילי," הוא אומר. "החברים הכי טובים שלי הם משם, כי הם באמת מבינים. אפילו חברי הילדות - לא נעים להם לראות אותי מתקשה. עם החברים הקטועים אני מרגיש הכי חופשי."

"באתי בגלל הקטיעה, נשארתי בגלל הבן אדם," הוא מסכם את הקשר המיוחד עם קובי. "זו בדיוק המהות של פרויקט 'עמית מלווה' - להראות שאפשר לא רק לשרוד, אלא גם לחיות חיים מלאים וטובים."

רוצים לקרוא עוד סיפורים מרגשים ולקבל מידע נוסף על הזכויות השונות? היכנסו למתחם התוכן המיוחד של פרויקט עמית מלווה>>